הכרעת דין בתיק חע"ק 44901-09-11

1.      לאחר שמיעת טענות הצדדים, החלטתי לזכות את הנאשם באישום המיוחס לו.

2.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (ברירת קנס) בו נטען כי ביום 19/8/11 בשעה 10:25 נמצא כי הנאשם השליך פסולת (גזם) שלא במועד הפינוי (יום א' בלבד), ברשות הרבים.

3.      הנאשם כופר בעבודות כתב האישום, הנאשם טוען כי הפסולת לא שייכת אליו ולא נזרקה על ידו.  לגרסתו במועד רישום הדו"ח היה במקום האירוע והסביר לפקח שלא מדובר בגזם מגינתו, כמו כן הפקח לא ראה אותו משליך את הפסולת.

4.      הפקח, מר תומר לוי, העיד כי  בעת ביצוע סיור שגרתי שלא ביום פינוי הפסולת (יום ו')  הבחין ברחוב צאלון בפסולת, הוא בדק את הפסולת ובמקביל יצא הנאשם מביתו ולשאלתו אמר שאין מדובר בפסולת שלו. בבדיקתו גילה שמדובר בגזם מעץ דקל קוקוס, בבדיקה בגינתו של הנאשם ובגינות השכנים, גילה שאצל הנאשם ישנו אותו סוג עץ. מר תומר לוי הפנה בעדותו לתמונות שצילם (ת/1), בתמונות לגרסתו ניתן לראות את החיתוכים הטריים שנעשו בענפי העץ.

5.      המאשימה לא הביאה כל ראיה ישירה להשלכת הפסולת על המדרכה ע"י הנאשם, ומבקשת לבסס את הרשעתו של הנאשם על עדותו של הפקח והתמונות שצולמו על ידו במועד הרלוונטי לכתב האישום. לטענת המאשימה יש בראיות הנסיבתיות אשר הובאו על ידה כדי לבסס את אשמתו של הנאשם. אומנם אין מניעה לבסס הרשעה בפלילים על בסיס ראיות נסיבתיות, אך המאשימה נדרשת להוכיח כי המסקנה העולה מן הראיות ומובילה להרשעה הינה המסקנה היחידה האפשרית.

6.      בפסיקה נקבע מבחן תלת שלבי לאופן הסקת המסקנות בהתבסס על הראיות הנסיבתיות; על בית המשפט לבדוק כל ראיה בפני עצמה, לאחר מכן לבחון את הראיות כמכלול ולבסוף עליו להסיק ממכלול הראיות האם יש בהם כדי ליצור " הנחה מפלילה" כנגד הנאשם (ע"פ 9038/08 נאשף נ' מדינת ישראל).

7.      לטעמי הראיה הנסיבתית, אותו גזם אשר נמצא בסמוך לביתו, מקים את ה" הנחה המפלילה" לחובתו של הנאשם.

8.      לאחר שנוצרה אותה הנחה מפלילה עובר הנטל לנאשם להצביע על תרחיש אחר שיש בו כדי לעורר ספק סביר בהנחה המפלילה. יש לבחון האם ניתן להסיק מסקנה אחרת מהראיות שהוצגו וזאת על בסיס ניסיון החיים והשכל הישר, ובלבד שמסקנה זו אינה זניחה או דמיונית (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל).

9.      הנאשם מעיד כי הוא לא זרק את הגזם; לגרסתו כל עבודת הגינון בגינתו מבוצעות על ידי  גנן וזה עבד בגינה כשבועיים-שלושה לפני מתן הדוח.  הנאשם מוסיף וטוען כי מדובר בעצים בגובה של 5-6 מטרים והוא אינו מסוגל לגזום אותם בעצמו. הנאשם טוען כי הגזם הושלך על ידי אחר ולראיה הציג סרטון המתעד את הגינות הסמוכות לביתו, כאשר בחלקן נטועים עצים מסוג "דקל קוקוס".

10.  גרסתו זו של הנאשם אינה בלתי מתקבלת על הדעת; צפייה בסרטון שהציג הנאשם מעלה כי בגינות הסמוכות לביתו של הנאשם נטעו עצים מסוג "דקל קוקוס". הפקח מטעם המאשימה לא בדק בכל הגינות הסמוכות האם בוצע גיזום אם לאו והסתפק בבדיקת הגינה ממול.

11.  בתמונות שהציגה המאשימה נראה כי לפחות אחד מן החיתוכים הנו ישן (וגם הפקח מאשר זאת), וגם בכך יש לתמוך בגרסת הנאשם לפיה חיתוך הגזם בגינתו התבצע שבועות לפני המועד המופיע בדו"ח.

12.  מכל האמור, התוצאה הינה כי הנאשם עורר את הספק הסביר בהנחה המפלילה.

13.  אשר על כן אני מזכה את הנאשם מהעבירה נשוא כתב האישום.

14.  הדיון הקבוע ליום  13/1/13 מבוטל.

ניתן  היום,  כ"ה טבת תשע"ג , 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: